גנית פרג

צרחות אימים נשמעות מכיוון חדר הילדים ואתם רצים אחוזי אמוק רק כדי לחזות בילד שאינכם בטוחים אם הוא ער או ישן, אבל בהחלט צורח.

הסצנה הנ"ל מוכרת להורים רבים ולצערי בחוסר כלים להתמודד איתה, ברגע האמת, פשוט "מאבדים את זה". אז מה זה ומה עושים???

ביטוי כזה הינו שכיח לשתי תופעות, אשר עשויות לנבוע בין השאר גם מעייפות יתר וחוסר בשינה: סיוטי וביעותי לילה.

אז בואו נעשה קצת סדר…

 סיוטי לילה

סיוטים הם חלומות רעים, שמתחילים להופיע בילדות (בגיל שנתיים לערך), וממשיכים ללוות אותנו לאורך חיינו. הסיוטים מתרחשים בד"כ בחלקו השני של הלילה, בפרקי הזמן בהם השינה אינה עמוקה.

הסיבות השכיחות להופעת סיוטים הן מתח, עייפות יתר, בלבול, חשיפה לתכנים מפחידים (טלוויזיה, ספרים, משחקי מחשב ודברים שהילד פוגש בחיי היומיום שלו ולא רק בעולמות הווירטואליים).

ילד החווה סיוט יתעורר בלילה בצרחות ויותר מכל הוא זקוק להרגעה, אהבה ולתחושת ביטחון.

כיצד להתמודד?

גשו לחדרו של הילד, השתדלו לשדר רוגע וביטחון, שבו עימו, הקשיבו לו. ילד לא תמיד מבין שהחלום נגמר וזקוק לעזרה כדי להירגע. היו שם עבורו- לטפו, חבקו והרגיעו. עם זאת, הורים רבים נוטים במצב כזה להעביר את הילד למיטתם והמסר שמועבר לו באופן מיידי הוא: "החדר שלך/ המיטה שלך אינם בטוחים". למחרת תשלחו אותו שוב, לא מוגן, לחדרו והוא יחוש פגיע וחשוף וסביר להניח כי התופעה תחזור על עצמה. על כן, שבו עימו בחדר, רצוי בכיסא ליד מיטתו (שיבהיר לו שאתם לא הולכים לישון איתו במהלך הלילה, כיוון שהבית והחדר שלו בטוחים, אך אתם גם לא עומדים לידו ורק מחכים "לברוח"), אפשרו לו ליטול חפץ אהוב שאיתו רגיל לישון/ להירגע והדליקו מנורה קטנה בחדר/ בסמוך לו.

את הסיוטים הילד בד"כ יזכור גם בבוקר ועל כן רצוי לא להתעלם מהנושא, אלא לשוחח עם הילד ולנסות להבין ביחד מה יעזור לו להירגע אחרי חלום רע. במידה והתופעה חוזרת על עצמה- כדאי לבדוק את שורש הבעיה וכן לנסות להתגבר על הפחדים על ידי שיחה, ציורים (שלאחר מכן זורקים לפח ובכך מביסים את הפחד), סיפור החלום ביחד תוך שינוי הסוף המפחיד לטוב וכד'.

הסיוט הוא תופעה טבעית, שאפשר למתן במספר דרכים:

  • חשיפה פחותה לתכנים מפחידים– זכרו כי מה שנתפס כניטראלי/ לא מפחיד עבורנו, לאו דווקא נתפס כך על ידי הילד ולכן הקשיבו ודברו איתו על הסיוט על מנת לנסות ולהבין מה הגורם לו ובמידת האפשר נטרלו/ הפחיתו החשיפה
  • הקפידו כי הילד ישן מספיק ואינו מגיע לשינה בעייפות יתר– הסיוט מהווה רק ביטוי אחד להשכבה בעייפות יתר, בנוסף ליקיצות מרובות בלילה, שינה שאינה נינוחה, יקיצה מוקדמת בבוקר ובקיצור- לילה לא נעים…
  • מענה לקשיים וחרדות במשך היום– שינויים משמעותיים או תקופה מבלבלת בחייו של הילד עשויים להציף ולחלחל בקלות לשנת הלילה. הכילו את ילדכם, דברו עימו ועזרו לו במהלך היום, כך שיגיע ללילה נינוח וחוויותיו מעובדות יותר

 ביעותי לילה

תופעה המופיעה בקרב כ-15% מהילדים, בדרך כלל בין הגילאים 2-6 ובחלקו הראשון של הלילה. ביעותים עשויים לחזור על עצמם תקופה מסוימת ואז להיעלם כלעומת שבאו, לתקופה ארוכה.

הסיבות לביעותי הלילה קשורות אף הן בעייפות יתר, מתח נפשי ביום שקדם להם ולעיתים בחום הגוף.

כשמדובר על ביעותי לילה, הצרחות בחדר הילדים מביאות אתכם לראות ילד במיטתו, לעיתים קרובות בעיניים פקוחות לחלוטין, עצבני, צועק, משתולל ולא מתקשר. מצב מבהיל מאוד, שאנחנו כהורים פעמים רבות לא יודעים להתמודד עימו.

הורים רבים מרימים את הילד, מנערים, לוקחים לשטוף פנים ומנסים לדבר, לתקשר ולהרגיע בכל דרך אפשרית. בדרך כלל זה מעיר את הילד, שבעצם ישן. דמיינו כי באמצע שינה פתאום מישהו שולף אתכם מהמיטה ומנער, מתיז מים על הפנים, מדבר בטון לחוץ ומתוח. מנקודת מבט זו הכל נראה מעט שונה…

ביעותי לילה מתרחשים ללא מודעותו של הילד ולצערי אין דרך להקל על הילד במהלך ההתקף. אתם כהורים מתקשים לחוות את ילדכם במצב כזה, אך האמת היא שאינו מודע לכך ולא יזכור זאת בבוקר. במצב הזה ההרגעה נועדה בעיקר עבורנו ההורים והיא חסרת משמעות או אפילו מפריעה מבחינת הילד. לכן, על אף הקושי העצום כהורים, עליכם לשבת לידו מבלי להתערב ולחכות שההתקף יעבור. אין בכך נחמה רבה, אך לפחות תוכלו להיות עימו ולראות כי בסופו של דבר ההתקף חולף ולחזור רגועים יותר לחדרכם.

בניגוד לסיוטים, במקרה של ביעותים רצוי שלא להזכיר את הנושא למחרת היום, כיוון שהילד לא מודע לכך וזה עלול להכניסו למתח מיותר- הידיעה שחווה התקף כזה בלילה ללא ידיעתו מפחידה ועשויה לפתח אצלו פחדים וחששות.

על מנת לנסות ולמנוע ביעותי לילה הקפידו על מספר שעות שינה מתאים לילד, לפי גילו וצרכיו הספציפיים (מצ"ב מטה טבלת שעות שינה מומלצות), הקנו לו שגרת ערב מרגיעה וקבועה והתנחמו בעובדה שבדרך כלל, בסופו של דבר, הביעותים נעלמים כפי שהם מופיעים.

שיהיו לכולנו רק חלומות מתוקים,

טל אידלמן