גנית פרג

שנת הלימודים התחילה (בצורה כזאת או אחרת)
וחששות ההורים הולכים וגדלים מכל מיני סיבות
בין אם ילדכם לומר מהבית ובין אם בכיתה (או גם וגם)

יש לנו תפקיד כהורים.
אז מה בעצם התפקיד ההורי?
האם הלמידה מהבית מעבירה את האחריות של המורים ובית הספר אלינו ההורים
גם בתחום הלמידה?

אני רוצה לספר לכם משהו על התפקיד ההורי:
תפקידנו כהורים הוא להכין את הילד שלנו לחיים.
ללמד אותו הסתגלות, חברתיות, התמודדות עם סיטואציות שונות בחיים וכן הלאה.
לצערי גם בתקופות שבשגרה ישנם הורים שחושבים שהתפקיד שלהם הוא לגרום לילד שלהם ללמוד, חלקם אף יאמרו שאם הם לא יהיו על זה, הילד שלהם פשוט לא ירצה ללמוד.

אני מסבירה להורים שילדים רוצים להצליח!
זו מוטיבציה שקיימת אצל כל ילד.
במקרים בהם אנחנו רואים שלילד אין מוטיבציה ללמוד,
.אני מציעה לבדוק קודם כל את היחסים במשפחה,
למשל פעמים רבות כשיש אווירה של מאבקי כוח בבית,
שם נראה לפחות ילד אחד שמורד בלימודים,
דבר שני שהייתי בודקת זה קשיים אובייקטיבים (לקויות למידה, הפרעת קשב, בעיה רגשית וכו'…)

מניסיון, ככל שהורה לוחץ יותר בכיוון של לימודים
זה מפחית את הסיכוי של הילד לרצות בזה.
במקרים בהם זה מצליח בכל זאת,
הילד מעביר את האחריות להורה
רק שאז נוצרת מעגליות כי הילד מבין שזו אחריות של ההורה
ואם ההורה כל כך רוצה שאצליח בלימודים אז שיתאמץ בשביל זה ולא אני
וההורה ממשיך להחזיק במחשבה שאם הוא ירפה הילד לא ילמד, מה שהופך להיות נכון כי הילד למד שזו אחריות של ההורה .

לימודים הם באחריות הילד.
ככה אנחנו מלמדים אותם לקחת על עצמם אחריות,
מה שילמד אותם בהמשך לקחת על עצמם אחריות במקום עבודה או בכל תפקיד שיקחו על עצמם.

סיפרה לי פעם אמא לילדה בכיתה י"א (שהיא מורה בעצמה),
לא מעניין את הילדה שלי כלום,
רק צופים.
אני לא מוותרת לה ויש לנו המון מריבות על הלימודים אבל אין מצב שהיא תסיים בלי בגרות.

כמובן שמהר מאוד היא הבינה שזה 'שלה'
והמקום ה"מחייב" שלה כמורה לא מאפשר את זה
אבל גם הבינה שמערכת היחסים שלה עם הילדה חשובים יותר
כי דרכה היא תלמד על החיים ועל יחסים.

היה לה מאוד קשה להתחיל להרפות
אך היא ישבה עם הילדה ואמרה לה
שהיחסים שלהם חשובים לה יותר
ושהיא סומכת עליה שתעשה את הדבר הנכון עבורה
ושהיא אוהבת אותה בכל מצב והחלטה שתיקח
ושאם היא צריכה עזרה במשהו היא כמובן תהיה שם בשבילה.

שבוע שעבר פגשתי אותה והיא סיפרה שהילדה מתגייסת אוטוטו
שהיא שסיימה את הלימודים, ניגשה לכל הבגרויות,
ו… גם השיגהציונים לא רעים.
אבל הכי חשוב,
היא סיפרה שיש להם מערכת יחסים מאוד קרובה ומשתפת
ושזה מבחינתה היה שווה לה הכל.

 

למה אני מספרת לכם את כל זה עכשיו?
ואיך זה קשור ויעזור לכם עם הלמידה בשנה הקרובה, שאולי תהיה בכיתה בקפסולות
ואולי בהמשך תהיה בזום מהבית?
כיוון שהורים שלוקחים אחריות על הלימודים של ילדיהם
כנראה ימשיכו לעשות את זה גם כשהלמידה היא מהבית.
נכון, בבית  יהיה לחוץ יותר,
צמוד יותר כי זה תחת אפינו.
אך  הורים שמלכתחילה העבירו את אחריות הלמידה לילדים ,
כמעט ולא יצטרכו להתעסק בזה גם בלמידה מהבית

לסיכום >>
אני מציעה לכם לשבת עם הילדים
ולעשות תיאום ציפיות:
איך זה הולך להיראות,
איפה הילד יושב ולומד,
מה האחריות שלו,
לשאול אותו קצת על החוויה שלו מהלמידה מהבית/מהכיתה,
מה היה לו טוב, מה פחות,
מה חסר לו? מה צריך מכם.

נסו אתם, בתוך כל חוסר הוודאות הזו,
להגדיר דברים ברורים עבורכם ועבור ילדיכם
והשתדלו לעמוד בזה.אין ספק שזו תקופה מאתגרת עבור כולם
אבל נראה שהרע מכל כבר מאחורינו ופנינו לתקופה טובה יותר,

מאחלת לכולנו שנת לימודים פורה ובריאה ומלאה בהתפתחות טובה