גנית פרג
תרגמה: מיכל איזנשטיין- יועצת שינה
הקדמה
יילודים מתעוררים באופן קבוע במהלך הלילה, אוכלים וחוזרים לישון – ההתעוררויות עונות על הצורך שלהם לקבל תזונה גם במהלך הלילה. עם זאת, בהגיעם לגיל 3-4 חודשים, רוב התינוקות כבר אינם זקוקים לתזונה במהלך הלילה, ולמרות שכולנו (תינוקות ומבוגרים) ממשיכים להתעורר במהלך הלילה בין מחזורי השינה, רובנו מסוגלים להירדם שוב באופן עצמאי (ללא עזרה חיצונית). אף על פי כן, חלק מהתינוקות אינם מסוגלים לחזור לישון ללא התערבות הוריהם. יתרה מזו, חלק מהתינוקות מצליח לחזור לישון באופן עצמאי בחודשים הראשונים אך "מאבד" את היכולת הזו במחצית השנייה של השנה הראשונה, ושוב דורש התערבות הורית בכדי לחזור לישון. יקיצות ליליות אלו הגורמות לחסך שינה עשויות לפגוע בבריאות ההורים והתינוקות ולהוביל לעייפות ורגזנות במהלך היום (Pilcher & Huffcutt, 1996). נמצא שהגיל בו יקיצות אלו מגיעות לשיאן במחצית השנייה של השנה הראשונה הוא 9 חודשים (Anders, 1994; Nover, Shore, Timberlake & Greenspan, 1984; Paret, 1983).
השאלה המתבקשת – מה מפריע לחלק מהתינוקות לחזור לישון באופן עצמאי? שתי חוקרות אמריקאיות (DeLeon & Karraker, 2007) מצאו שליקיצות אלו עשויות להיות סיבות פנימיות וחיצוניות. אנו התעניינו בעיקר בסיבות החיצוניות/התנהגותיות עליהן ניתן יהיה להשפיע.
מחקרים קודמים הראו שתינוקות שמשכיבים אותם במיטה לאחר שכבר נרדמו פחות מסוגלים להרגיע את עצמם ולהירדם באופן עצמאי ומבלים יותר זמן ערות בלילה מאשר תינוקות אותם משכיבים במיטה ערים (Burnham, Goodlin-Jones, Gaylor & Anders, 2002; Wofson, 1998). ייתכן והראשונים (המושכבים רדומים) מקשרים את תהליך ההירדמות עם נוכחות ההורים ולכן אח"כ מתקשים לחזור לישון ללא נוכחותם.
הנקה גם נמצאה קשורה לתדירות גבוהה יותר של יקיצות ליליות. ייתכן ותינוקות הניזונים מהנקה לומדים לקשר בין הנקה והירדמות ולכן זקוקים שאמם תניק אותם כדי לחזור לישון (Burnham et al., 2002; Mindell, 1997). בנוסף, ייתכן ותינוקות אלו מתעוררים בתדירות גבוהה יותר מתינוקות הניזונים מתחליף חלב מכיוון שהם רעבים יותר – חלב אם קל יותר לעיכול מאשר פורמולה, עובדה העשויה לקצר את המרווח בין האכלות עבור התינוקות היונקים (Mindell).
בנוסף, נמצא כי שינה משותפת (co-sleeping) קשורה ליותר יקיצות ליליות אצל תינוקות. תינוקות שישנו עם הוריהם באופן קבוע התקשו להירדם ללא נוכחות ההורים, התעוררו בתדירות גבוהה יותר, ובילו פחות זמן בשינה עמוקה מאשר תינוקות שישנו לבד במיטתם (Mindell).
מטרות ושיטה
כדי לבחון את הקשר בין יקיצות ליליות של תינוקות לבין התנהגויות של ההורים העשויות לתרום לכך גויסו למחקר
41 תינוקות בני 9 חודשים (26 בנים ו – 15 בנות), כולם בריאים ,נולדו ללא סיבוכים ולאחר הריון מלא.
החוקרות ביקרו בבית כל המשפחות, העריכו את התפתחות התינוקות ואספו שאלונים (אותם לרוב מילאה האם).
האימהות מילאו גם יומן מפורט יותר (Infant Care diary, Karraker & Cottrell, 2000) במהלך השבוע שקדם לביקור הבית, באמצעותו חושבו האורך והתדירות של היקיצות הליליות, תנומות היום ובכי ביום ובלילה.
תוצאות
נתונים בסיסיים
41 התינוקות במדגם היו ברובם לבנים (95%), לא בכורים (56%), משכבה סוציואקונומית גבוהה, כאשר נמצאים בבית ולא במסגרות חיצוניות במהלך היום.
לגבי יקיצות: רק 4 (9.8%) לא התעוררו כלל בלילה במהלך השבוע בו נעשה הרישום. 22 (53.7%) התעוררו לפחות פעם אחת בלילה ו – 12 (22%) התעוררו לפחות פעמיים בלילה.
לגבי הרגלי ההורים: 18 תינוקות הונחו דרך קבע במיטתם לאחר שנרדמו, 15 מהם ינקו ו – 10 ישנו עם הוריהם לפחות פעם בשבוע.
ומה לגבי הקשר בין הרגלי ההורים ושנת התינוקות?
בילוי זמן ערות רב יותר בלילה נמצא קשור לשינה משותפת (כאן המתאם החזק ביותר), להשכבת התינוק לאחר שנרדם ולהנקה. לעומת זאת, תדירות יקיצות גבוהה יותר נמצאה במתאם הגבוה ביותר עם הנקה, אך גם עם שני המשתנים הנוספים.
שלושת ההרגלים הללו כבר נמצאו קשורים לערות לילית בעבר (Burnham et al., 2002; Mindell, 1997).
הנקה נמצאה קשורה יותר לתדירות יקיצות גבוהה בעוד השכבה של התינוקות לאחר שנרדמו ושינה משותפת נמצאו קשורים יותר לזמן ערות רב יותר בלילה. ייתכן ותינוקות יונקים מתרגלים ליקיצות רבות יותר במהלך הלילה בינקות המוקדמת כאשר הם נדרשים להתעורר פעמים רבות יותר מתינוקות הניזונים מפורמולה כדי לקבל תזונה מספקת (Ball, 2003). לכן תינוקות אלו יותר מתקשים לישון פרקי זמן ארוכים ברצף אך אינם מתקשים לחזור לישון לאחר שאכלו. מצד שני, תינוקות המושכבים לישון לאחר שנרדמו או תינוקות הישנים יחד עם הוריהם מתקשים יותר לחזור לישון באופן עצמאי מכיוון שהתרגלו להירדם בנוכחות אחד ההורים (Ferber, 1985). ממצאים אלו מדגישים את העובדה שעירות לילית בתינוקות הינה תופעה מורכבת ותהליכים שונים עומדים בבסיס תדירות היקיצות והיכולת להירדם.
ולסיכום – תוצאות המחקר תומכות בהצעה שהשכבת תינוקות לישון כאשר הם עדיין ערים (ולא ישנים) עשויה לעזור למנוע ערות בלילה (Cohen, 1999; Ferber, 1985). למרות שלא ניתן להסיק על סיבתיות ממחקר מתאמי זה, מחקר נוסף מספק עדות לכך שככל שנמנעים מהחזקת תינוקות בידיים כאשר הם ישנים – חלה ירידה בזמן הערות הלילית שלהם (St. James-Robert, Sleep, Morris, Owen & Gillham, 2001). לגבי לינה משותפת, התמונה פחות ברורה. ייתכן והורים בוחרים לישון יחד עם תינוקות שיש להם קשיי הירדמות, ולאו דווקא שקשיי ההירדמות נובעים מהלינה המשותפת. נדרשים מחקרים נוספים כדי להכריע בסוגיה זו.
רשימת מקורות
לקריאת המאמר המלא:
DeLeon, C. W., Hildebrandt Karraker K. (2007). Intrinsic and extrinsic factors associated with night waking in 9-month-old infants. Infant Behavior & Development, 30, 596-605.
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0163638307000410
אזכורים נוספים:
Anders, T. (1994). Infant sleep, nighttime relations, and attachment. Psychiatry, 57, 11–21.
Ball, H. L. (2003). Breastfeeding, bed-sharing, and infant sleep. Birth, 30, 181–188.
Burnham, M., Goodlin-Jones, B., Gaylor, E., & Anders, T. (2002). Nighttime sleep–wake patterns and self-soothing from birth to one year of age: A longitudinal intervention study. Journal of Child Psychology and Psychiatry and Allied Disciplines, 43, 713–725.
Cohen, G. J. (1999). American Academy of Pediatrics guide to your child’s sleep. New York: Villard.
Ferber, R. (1985). Solve your child’s sleep problems. New York: Simon & Schuster.
Karraker, K. H., & Cottrell, L. (2000, July). Impact of sleep deprivation on socioemotional functioning of mothers and young infants. In Poster presented at the international conference on infant studies.
Mindell, J. (1997). Sleep through the night. New York: HarperCollins Publishers.
Nover, A., Shore, M., Timberlake, E., & Greenspan, S. (1984). The relation of maternal perception and maternal behavior: A study of normal mothers and their infants. American Journal of Orthopsychiatry, 54, 210–223.
Paret, I. (1983). Night waking and its relation to mother–infant interaction in 9-month-olds. In J. Call, E. Glaneson, & R. Tyson (Eds.), Frontiers of infant psychiatry (pp. 171–177). New York: Basic Books.
Pilcher, J. J., & Huffcutt, A. J. (1996). Effects of sleep deprivation on performance: A meta-analysis. Sleep: Journal of Sleep Research & Sleep Medicine, 19, 318–326.
St. James-Roberts, I., Sleep, J., Morris, S., Owen, C., & Gillham, P. (2001). Use of a behavioural programme in the first 3 months to prevent infant crying and sleeping problems. Journal of Paediatrics and Child Health, 37, 289–297.
Wolfson, A. (1998). Working with parents on developing efficacious sleep/wake habits for infants and young children. In J. Briesmeister & C. Schaefer (Eds.), Handbook of parent training: Parents as co-therapists for children’s behavior problems (2nd ed., pp. 347–383). New York: John Wiley and Sons.