גנית פרג
הידעתם? כשני שליש מהילדים עם הפרעת הקשב מתקשים ביחסים חברתיים ומרגישים בודדים
הפרעת קשב מאופיינת בחוסר קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות. רוב החומרים המקצועיים שתמצאו על הפרעות קשב עוסקים בקשיים הלימודיים.
לאור הנתון הבלתי יאומן הזה, בחרתי לעסוק הפעם בקשיים החברתיים של ילדים עם הפרעת קשב.
למה רוב הילדים עם הפרעת הקשב חווים קשיים חברתיים?
בכדי לקיים אינטראקציות חברתיות נדרשות יכולות קשב, ויכולות ויסות עצמי שמשמעותן היכולת להתאפק ולדחות סיפוקים והיכולת להתגמש. בנוסף, על מנת שיחסים חברתיים ישארו יציבים לאורך זמן הציפייה היא שהתנהגות החבר תהיה יציבה וצפויה לאורך זמן.
יכולות קשב דרושות לילד על מנת להבין את הסיטואציה החברתית בה הוא נתון ועל מנת להישאר קשוב לדברי החברים, להבעות פניהם ולשפת גופם. חלק מהילדים שיש להם הפרעת קשב מתקשים להישאר קשובים במהלך אינטראקציות חברתיות. הם יכולים להיות מוסחים מכל מיני דברים המתרחשים בסביבה ולאבד את הקשב לחבר שמדבר איתם, או לשיח בין חברים. במצב של אובדן קשב בסיטואציה חברתית הילד יתקשה באיסוף מידע על הסיטואציה ובפרשנות שלה. במצב כזה חלק מהילדים נוטים לוותר ומתרחקים ממעגל החברים.
ישנם ילדים אשר יתמודדו עם הקושי הזה בדרך של השתלטות על השיחה בכדי להיות במצב בו הם תמיד מבינים ויודעים על מה מדברים.
יכולות איפוק וגמישות דרושות בסיטואציות חברתיות על מנת להיות מסוגל לא להתפרץ ולכעוס כאשר דברים לא מתרחשים כפי שציפית ועל מנת להיות מסוגל לקבל שינויים בתכניות, להתגמש ולהתאים את עצמך לרצון החברים. חלק מהילדים עם הפרעת קשב חסרים את היכולות הללו. קשה להם לדחות סיפוקים ולעיתים הם פועלים לפני שהם מעבדים את המידע החברתי הדרוש בכדי להתחשב ברצונות ובמחשבות של אלו מסביבם. חלקם אף נוקשים וקשה להם להתגמש ולכן הם מתקשים להתאים את עצמם לרצון הקבוצה או החבר.
אימפולסיביות וחוסר גמישות לא מאפשרים לילד לראות את הצד האחר. כלומר לראות ולהבין או להיות אמפתי לרגשות האחר. חשוב לשים לב – ילדים אלה מבינים היטב סיטואציות חברתיות ורגשות. אם נשב איתם בזמן רגוע ונדבר איתם ונשאל אותם על סיטואציות חברתיות ורגשות – נגלה שיש הבנה. אך ברגע של אינטראקציה – בזמן אמת – קשה להם להמתין והם פועלים לפני שהם מבינים מה האחר מרגיש או רוצה. ברב המקרים לאחר מכן הם מצטערים על תגובתם – אך זה מאוחר מדי….
ניקח לדוגמא את דני שרואה מספר ילדים מהכתה שלו משחקים בכדור בהפסקה. הוא רוצה להצטרף למשחק ומתקרב אליהם. הוא קורא לאחד מהילדים ואומר שגם הוא רוצה לשחק אך באותו הרגע הילד עסוק במסירת הכדור ולא מקשיב אליו. דני אימפולסיבי וקשה לו להמתין. הוא רץ לתוך המשחק תופס את הכדור וזורק אותו. שאר הילדים כועסים על כך שהוא הפריע באמצע המשחק ומסרבים לשתף אותו – מן הסתם זו לא הפעם הראשונה שזה קורה ולכן הכעס של הילדים כלפיו אף גדול יותר, יתכן ולדני כבר הוצמדה תווית של "מפריע" וזה עלול ליצור מצב בו גם בהמשך לא ירצו לשתף אותו.
התנהגות לא יציבה מאפיינת גם היא ילדים עם הפרעת קשב. ישנם ימים בהם הם אסופים וקשובים וישנם ימים בהם הם מוסחים ולא מווסתים. לחבר קשה לצפות את התנהגותם. במחקרים שבדקו חברויות של ילדים עם הפרעת קשב לאורך זמן, מצאו שחבריהם של הילדים עם הפרעת הקשב היו פחות ופחות מרוצים מהחברות לאורך זמן (בטווח של מספר חודשים).
ילדים אלה רוצים חברים אך לעיתים רבות חברים מתרחקים מהם ומעדיפים לא להיפגש אתם. זה בפני עצמו יוצר בעיה נוספת: ילדים עם הפרעת קשב עלולים להיות עם פחות הזדמנויות לאינטראקציות חברתיות ובכך להתעכב ברכישת מיומנויות חברתיות ובסיס הידע החברתי שלהם מצטמצם.
אז מה עושים?
אחת הדרכים הטובות לעזור לילדים עם הפרעת קשב היא להזמין חברים למפגשים. רצוי בתחילה להזמין חבר אחד, ועם הזמן להגדיל את מעגל החברים. כאשר מזמינים חבר הביתה, על ההורה להישאר בסביבה. ההורה בעצם יכול לשמש כדמות מתווכת בין הילדים למקרה שהדיאלוג ביניהם משתבש, והילד עם הפרעת הקשב נוהג בצורה לא חברית, או לא מותאמת למצב. מחקרים שבדקו את נושא הנוכחות השומרת והמתווכת של ההורה מצאו שגישה זו יעילה בהרבה משיח עם הילד לאחר מעשה. תיווך שנעשה ברגע האמת – לדוגמא כאשר שני הילדים מתווכחים במהלך משחק – מלמד את הילד בצורה הרבה יותר טובה ויעילה מאשר ניתוח ושיחה שנעשים איתו לאחר האירוע. על ההורה להיות עם פניות רבה לנושא בזמן אירוח החבר. במידה ויש אי הסכמה בין הילדים ומתפתח ויכוח, ניתן להמתין קצת ולראות אם הילדים מצליחים לפתור זאת בכוחות עצמם ובמידה ולא ההורה יכול לגשת ולשאול איך הוא יכול לעזור, לשאול לדעתו של כל אחד מהילדים ולבצע גישור בין הילדים.
מומלץ להתייעץ עם הגננת או המורה כדי לברר מי הוא אותו חבר שכדאי להזמין. רצוי שזה יהיה ילד עם מיומנויות חברתיות טובות שכן בעזרתו הילד עם ההפרעת קשב לומד ו"מתרגל" אינטראקציות חברתיות.
מאת איריס שילה, מדריכת הורים בכירה, M.A בייעוץ חינוכי, דוקטורנטית להפרעת קשב ולקויות למידה- אוניברסיטת תל אביב