גנית פרג
כשילד בן שלוש משתטח על רצפת הקניון כי לא קנינו לו צעצוע זה ברור לנו שתפקידנו ללמד אותו שלא כל מה שהא דורש הוא מקבל. אז למה כשזה נוגע לתינוק, שהחלטנו ללמדו הרגלי שינה, הרבה יותר קשה לנו לשים את הגבולות?
הורים רבים שנשאלים על הרגלי השינה של ילדם טוענים כי ילדם עדיין "קטן" וזה לא הזמן "לחינוך", האומנם? האם יש גיל ללמד? ולמה "חינוך" נתפס כמשהו נוקשה ותלוי גיל?
הנה שתי דוגמאות שכיחות מהיומיום –
אחד הפחדים הגדולים של כל הורה צעיר הוא שיום אחד הוא יסתובב עם הילד בקניון והילד ישתטח על רצפת הקניון בצרחות רמות כשהעוברים והשבים יעמדו ויסתכלו. מה לדעתכם ההורה צריך לעשות במצב כזה?
– להתעלם מהילד ולהמשיך ללכת בהנחה שהילד יקום וילך אחריו?
– להיענות לבקשת הילד על מנת שיקום ויירגע, למשל לקנות את הצעצוע שביקש?
– להתכופף אל הילד ולחבק אותו, לומר לו שאתם מבינים שקשה לו ולהמשיך לחבקו עד שיירגע?
עכשיו בואו ניקח דוגמה שכיחה מהלילה עם תינוק צעיר יותר: הילד שלכם בן ה 8 חודשים רגיל להתעורר בלילה כל שעה ולחזור לישון רק אחרי שקבל בקבוק, יום אחד החלטתם שאתם רוצים ללמדו להירדם עצמאית ולהוריד את האכלות הלילה בהדרגה. הילד שלכם מתעורר כעבור שעה מהבקבוק האחרון שקיבל והוא בוכה מאוד ומשתולל כיוון שזה מה שהוא רגיל לקבל ולא מבין למה הפעם לא. מה תעשו הפעם?
– תתעלמו מהבכי שלו ותשאירו אותו במיטה עד שיירגע ויבין שאין בקבוק?
– תתנו לו את הבקבוק כדי שיירגע ויפסיק לבכות?
– תרימו אותו על הידיים ותחבקו אותו, תאמרו לו שאתם מבינים שקשה לו אבל תמשיכו לחבקו עד שיירגע ולא תעזבו אותו לבד במיטתו?
כמו שאתם רואים, ההתמודדות עם תינוק או ילד בוגר דומה במקרים רבים ולכן, כשתינוק רוצה לינוק כל שעה בלילה, בגיל שבו אנו יודעים שהוא לא זקוק לכך, ההתמודדות שלנו תהיה בדיוק כמו כשהילד יגדל ויחליט שהוא רוצה שכל התזונה שלו תתבסס על שוקולדים.
ובכל זאת, מה שונה? הרי בכל זאת תינוקות עדיין אינם ילדים בוגרים? נכון. מול ילדים בוגרים קל יותר להורים להתנהל כי הילד מתקשר ולהורים קל יותר לעשות את ההבחנה בין רצון לצורך ולהגיב בהתאם.
עם תינוקות צעירים, קשה לנו יותר להבין מה הם רוצים ובגלל החשש שמא לא נענה לצרכיהם, קשה לעיתים לדבר במושגים של גבולות.
אז נכון, התינוק עדיין צעיר, אבל השנים הראשונות הן השנים בהן הוא לומד את העולם והלמידה הזו נעשית דרך תגובות ההורים. בשנים הללו הילד בונה לעצמו את התבניות, את ההקשרים וההתניות, והוא לומד מה מוביל למה. ואם הלמידה מגיל צעיר הנה שאחרי בכי מקבלים מה שרוצים הילד מאמץ את זה גם בהמשך חייו וכשזה לא קורה, במקומות אחרים בהם אבא ואימא אינם בסביבה, זה עלול לגרום לו לתסכול עצום.
לימוד הרגלי שינה למעשה זו הצבת גבולות המותאמת לגיל התינוק וצרכיו. מובן שתהליך עם תינוק בן 5 חודשים יהיה מעט שונה מאשר תהליך עם ילד בן שנתיים או שלוש אך בשני המקרים הדבר החשוב ביותר הוא לשדר מסר ברור – כי רק כך נוצרת למידה.
איך בכלל נוצרת למידה אצל ילדים?
אני נוהגת לתאר את עולמם של הילדים הצעירים כלוח מלא בכפתורים. כאשר הילד, בתחילת חייו, לוחץ באופן אקראי על כל הכפתורים, והוא נעצר כשקורה משהו מעניין בעקבות הלחיצה על הכפתור. כלומר הכול מתחיל כניסוי וטעייה ולאט לאט מתקבעת למידה / דפוס.
ואיך זה בא לידי ביטוי בחיים האמיתיים?
ילדים נקלעים לסיטואציות שונות ומגיבים באופנים שונים, אם הם עשו משהו ותגובת ההורים היתה "מעניינת" הם ימשיכו לנהוג באותו אופן. לדוגמא: תינוק יושב בכיסא האוכל ומחזיק ביד מלפפון, לרגע הוא עוזב את האחיזה והמלפפון נופל על הרצפה. הילד בסך הכל עשה זאת בטעות, התלהב מהתוצאה (כי זה מתאים לשלב ההתפתחותי, גילוי כוח הגרביטציה) והמשיך. אלא שאז ההורה מגיב בכעס, והילד מבין שמשהו במעשיו מפעיל משהו נוסף (תגובת ההורה), ומחליט להמשיך לזרוק אוכל על הרצפה כי יש פה עניין, כי הכפתור הזה עובד… במצבים כאלו גם אחרי שהשלב ההתפתחותי הנורמאלי יעבור, הילד ימשיך לנהוג כך כי "שווה" לו.
עכשיו בואו נחזור לעולם השינה של ילדכם: הילד שלכם התעורר באמצע הלילה בבהלה כי הוא נרדם בתחילת הלילה על הידיים של אבא ולפתע התעורר במיטתו. הילד היה מאוד היסטרי והיה קשה מאוד להרגיעו ובסופו של דבר ההורים, אחרי ניסיונות נואשים, החליטו לקחת את הילד למיטתם ולאפשר לו לישון איתם. הילד, שלא במתכוון, הבין שהבכי שלו הביא אותו למיטת ההורים, הוא למעשה "לחץ על הכפתור" באופן אקראי אבל קרה מתוך זה משהו מעניין. בלילה שלמחרת הילד שוב מתעורר בלילה, הפעם לא מבהלה אבל הוא נורא רוצה לעבור למיטת הוריו וזוכר שהבכי שלו הביא אותו לשם בלילה הקודם. אז הוא שוב בוכה באותו אופן עד שהוריו נכנעים ומעבירים אותו למיטתם. אחרי פעמיים-שלוש שהדבר חוזר על עצמו, התפתחה אצל הילד למידה – כלומר דפוס.
חשוב לזכור שמעבר לכל, כל ילד שונה מהאחר, בהתנהלות, בטמפרמנט, בדינמיקה במשפחה וכו'… ולכן גם לכל אלו יש חשיבות: ישנם ילדים שבתהליך הלמידה יהיו כל כך רגישים לכל שינוי, עד שבכל פעם שההורים יחרגו מהשגרה הם ירגישו צורך לבדוק אותם והתגובה שלהם תהיה קשה יותר. לעומתם, ישנם ילדים אחרים שגם אם ההורים יעבירו אותם לעיתים רחוקות, לישון במיטתם, זה לא ישפיע על הרגלי השינה שלהם כלל.
לסיכום, לימוד הרגלים הוא קריטי מגיל צעיר ביותר כי בשנים הראשונות הילד בונה לעצמו הרבה תבניות ודפוסים שישרתו אותו בהמשך לכל אורך החיים.
הרגלי שינה, כמו הרגלי אכילה, חשובים לבריאות ולתפקוד של כולנו ולכן, הקניית הרגלי שינה נכונים אינה פריווילגיה שנועדה רק לאפשר למשפחה כולה לישון לילה שלם, אלא גם, ובעיקר כלי בסיסי שחשוב שנעניק לילדינו, כחלק מתפקידנו החשוב בהכנתם לחיים.